<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בחוקותי</h1>
<h2>דף מז.</h2>
ותם לריק כחכם [ויקרא כ"ו]. דמשיא בתו ונתן לה ממון הרבה ולא עברו ז' ימי המשתה עד שמתה בתו, נמצא מאבד בתו ומאבד ממונו. מכאן פסק דנדוניא של חתנים הם אם מתה אשתו מן הנישואין, והך דפליגי ר' נתן ורבנן היינו מן האירוסין. וקצת קשה דמן האירוסין לא שייך טעמא משום דמחתני אהדדי אלא משום דמקרבא דעתייהו, וההיא דאמרי [להלן ק"ב ע"א] גבי עמדו וקדשו הן הן הדברים הנקנין באמירה בההוא טעמא משום הנאה דמחתני (ו)גמרי ומקנו אהדדי. ה"פ דמחתני להו בנישואין אך באירוסין לא שייך חתון. לכך פסק ר"ת דאפי' מן הנשואין אם לא גבה (תר"ת) [לא זכה הבעל] בכתובות פרק נערה דפלוגתא דר' נתן ורבנן הוא. והא דתניא [להלן מ"ח ע"ב] אע"ג דכתובתה בבית אביה בעלה יורשה, היינו כשנכנסה עמו לשום נשואין, ההיא ר' נתן הוא. א"כ בשזכתה האשה בנכסים והוחזקה בהן דבכתובת אשה זכה בעלה פר"ת ולשון ירושה מוכח כן. לכך פסק רבינו תם ושם חרם בב"ד טרויש דאפילו מן הנישואין ואפילו בא לידו הממון [אינו יורש הממון] עד (שלא) שיהא להם זרע אך לא מן הדין. אך [מן הדין] פר"ץ דבמה שבידו זכה, ומוקי להך דהכא כשהיה מוחזק הבעל, וכן עמא דבר.
<h2>דף נ.</h2>
[אך כל חרם אשר יחרים וגו' מכל אשר לו] (ויקרא כ"ז). פסק אם נדר אדם כל נכסיו לצדקה אין צדקה חל על הכל כר' אלעזר בן עזריה [ערכין כ"ח ע"א] אלא עד חומש וכן נראה הני מילי בחייו אבל במיתתו חל כולו.
<h2>דף סז:</h2>
[אך כל חרם אשר יחרים וגו' מכל אשר לו] [ויקרא כ"ז]. פסק אם נדר אדם כל נכסיו לצדקה אין צדקה חל על הכל כר' אלעזר בן עזריה [ערכין כ"ח ע"א] אלא עד חומש וכן נראה הני מילי בחייו אבל במיתתו חל כולו.
<h2>דף קיא:</h2>
ואכלתם לחמכם לשובע [ויקרא כ"ו]. אין צריך לומר שיהא שבע אם (יאמר) [יאכל] הרבה, אלא אמר אם יאכל קימעא (אחת) מתברך במיעיו. וישבתם לבטח בארצכם. ולא בחוצה לארץ תשבו לבטח. ושמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום בארץ וגו', מגיד שהשלום נגד הכל שנאמר (ישעי' מ"ה ז') עושה שלום ובורא את הכל.
